אום ג’וני וטבילה בירדן הדרומי

לכשמיציתם, אתם מוזמנים להתחיל בהליכה. היא מתחילה לאורך הטיילת שאתם נמצאים בה, לכיוון דרום. ממשיכים ישר עד שמגיעים לעצי אקליפטוס עבי גזע ודומה שהדרך הסתיימה. הביטו שמאלה, יש מתקן שאיבה גדול מגודר. בצמוד לגדר תמצאו שביל קטן בסימון שבילים כחול. השביל מוביל אל גשר שמתחתיו זורם הנחל בזרימה איתנה. הגשר נקרא סכר אלומות והמים עוברים כאן סינון וזורמים בנתיב המקורי המפותל של הירדן אל עבר המקום הנמוך ביותר בעולם.

נעבור את סכר אלומות, אל צידו השני, ונגיע אל דרך חולית רחבה. זה הזמן לדבוק בדרך, היא נוטה שמאלה ואז ישר עוברת מימין פרדס, ומשמאל אקליפטוסים. לפתע מגיעים לשער ברזל, המונע כניסה של כלי רכב. ההולכים על שתיים עוברים ללא קושי, בעוד שאני עם הכיסא חושבת לחזור על עקבותיי. אך עד מהרה נמצא הפתרון איך לעבור מכשולים נמוכים מעין אלה:

מתקדמים עם החלק הקדמי של הכיסא כמה שאפשר, ואז מטים את הכיסא אחורה כך שהרגליים באוויר והגוף שוכב לאחור. כך ניתן לעבור מכשולים נמוכים ביותר. אחרי השער, פוגשים צינור מים ענקי שנמתח לאורך הדרך ומלווה אתכם. לכו בצמוד לצינור, עד שתגיעו לבתים החברים של קיבוץ דגניה ב’.

רגע. אל תעברו עדיין את השער בגדר שמכניס אותכם לישוב. מימין, יש מטע דקלים ובו דרך סלולה. היכנסו ולכו בין הדקלים עמוסי הפרי. הדרך מובילה למקום שבו הוקמה אם הקבוצות ושמו: אום ג’וני.

יש כאן קיר בו שמות הקבוצות והקיבוצים בישראל, ושנת הקמתם. בהמשך רפליקה של הצריף המקורי ששימש כחדר האוכל, מסביבו היו בתי החומר מבוץ, של חברי הקבוצה. חסרי חלונות ועלובים. אך אש החלוציות שבערה בהם הייתה בשבילם הכל.

יש במקום תצפית יפה על הירדן ואם הצריף פתוח תוכלו גם ליהנות מהצילומים הנדירים בשחור לבן.